עסקי שמיים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשת המבקשת לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, ואי מיצוי הליכים על יד המשיבים.

המשיבים הגיבו לבקשה ובקשו לדחותה .

טענות המבקשת

1.הסמכות לדון בתביעה נתונה למנהל, הנציב כמשמעותו בפקודת המסים ולוועדת הערר, הכל בהתאם לתקנות 8 ו- 11 לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים)(נזק מלחמה ונזק עקיף) התשל"ג – 1973 (להלן: "התקנות").

2.המשיבים אשר הגישו תביעתם לבית המשפט לא מיצו את תביעתם מול הנציב, ואינם יכולים לקצר את הדרך הדיונית ע"י הגשת תביעתם לבית המשפט.

3.הגשת התביעה לבית המשפט אינה מתיישבת עם טעמי יעילות הדיון, כאשר כוונת המחוקק הייתה, כי בטרם שתוגש תביעה לבית המשפט, יעבור הסכסוך דרך המנהל וועדת הערר.

טענות המשיבים

4.המשיבים ביקשו לדחות את הבקשה וטענו כי הם פעלו בהתאם לתקנות הנ"ל, הגישו תביעה לרשות המסים, והמציאו את המסמכים אשר נתבקשו להמציאם, אך לא ניתנה כל החלטה בתביעתם, וזאת על אף שחלפו שנים מיום הגשת התביעה, ולכן נאלצו להגיש את תביעתם לבית המשפט.

5.עוד טענו המשיבים, כי בית המשפט העליון הכיר בזכות המשיבים להגיש תביעה לבית המשפט, עת לא פוצו פיצוי מלא או לא פוצו בכלל וזאת מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק.

דיון והכרעה

6.אכן בהתאם להוראות תקנה 8 לתקנות הנ"ל היה על המשיבים להגיש תביעתם למנהל, שיחליט בדבר זכותו של הניזוק לפיצויים, בדבר שיעורם ודרך תשלומם, וככל שיראו עצמם מקופחים ע"י החלטת המנהל, רשאים להגיש ערעור על החלטת המנהל לוועדת ערר, כמפורט בתקנה 11 לתקנות הנ"ל.

7.הלכה היא כי "כאשר קובע המחוקק מפורשות דרך ייחודית לערעור או להשגה על החלטה כלשהי - מינהלית או שיפוטית - אזי על המערער לפנות ולילך בדרך זו" (ראו: בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) וכן ע"א 175/77 מדינת ישראל נ' רמאדאן, פ"ד לב (2) 673 ע"א 306/78 קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס ואח’, פ"ד לג (1) 496).

8.אך במקרה שלנו אין זו השאלה העומדת על השולחן שכן מעיון בתגובה וכן בכתב התביעה עולה כי המשיבים הגישו עוד ביום 21/12/2006 תביעת פיצויים, עליה הוטבעה חותמת נתקבל של רשות המסים מיום 27/12/2006. עוד עולה כי ב"כ המשיבים פנה בשמם לרשות המסים במכתבי תזכורת והמצאת מסמכים לבקשת רשות המסים מימים 5/2/2007, 29/3/2007, 29/7/2007 25/2/2008 ו- 24/3/2009, אך לא ניתנה החלטה כלשהי בתביעת המשיבים לקבלת פיצויים.

9.השאלה הניצבת בפנינו הינה האם מיצו המשיבים את ההליכים בהתאם לתקנות הנ"ל אם לאו, ובמידה ולא האם יש להם את הזכות להגיש תביעתם לבית המשפט.

10.כמפורט לעיל, המשיבים הגישו תביעה, המציאו מסמכים שהתבקשו להמציאם ע"י רשות המסים, ואף שלחו תזכורת לשם מתן החלטה בתביעתם. מאז הגשת תביעתם לרשות המסים ועד להגשת תביעתם לבית המשפט חלפו כשבע שנים, וטרם ניתנה החלטה כלשהי בתביעת הפיצויים שהגישו לרשות המסים.

כאן המקום לציין, כי על אף שהמשיבים טענו בכתב התביעה את עצם הגשת התביעה על ידם לרשות המסים, לא ראתה המבקשת לנכון לסתור טענה זו במסגרת בקשתה, כך שאין מחלוקת בשלב זה כי טרם ניתנה החלטה בתביעת הפיצויים שהגישו לרשות המסים.

האם במצב דברים זה על המשיבים להמתין עוד למתן החלטה ע"י המנהל ורשות המסים?

11.התקנות הנ"ל אין דנות במצב בו לא מתקבלת החלטה בתביעה לפיצויים. במצב דברים זה, לא יינעלו שערי בית המשפט בפני האזרח, ולכן זכאים המשיבים להגיש תביעתם לבית המשפט.

12.תקנה 12 (א) לתקנות הנ"ל קובעת כי ניתן לערער בבעיה משפטית לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום שהובאה ההחלטה לידי המערער, אך במצב בו לא התקבלה כלל החלטה בתביעת הפיצויים, אין כל מקום להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. מאחר והמשיבים הגישו תביעת כספית נזיקית והגבילו את סכום תביעתם לפיצויים לסכום שהינו בסמכות בית משפט השלום, הרי שלבית המשפט כאן הסמכות העניינית לדון בתביעה.